גז"ד לנהג שהפקיר פצוע לאחר תאונת דרכים

ביום 6.11.07 חזר בו הנאשם מכפירתו בכתב האישום אשר יוחס לו והודה בכל המיוחס לו בכתב האישום.

בהתאם לאישום בו הורשע הנאשם נהג הנאשם ביום 7.9.06 אחה"צ ברכב משא אחוד ברחוב החיד"א באופקים.

עת נהג הנאשם ברכב היה הוא מוגדר על פי חוק כ"נהג חדש" (עם ותק קצר מחודשיים) ולצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בחוק.

הנאשם פגע עם פינה קידמית ימנית של רכבו בילד קטן בן 6 שנים אשר חצה את הכביש.

כתוצאה מהפגיעה,  נפצע הילד קשה מאד ונפל על הכביש במקום.

לאחר הפגיעה בילד, ובהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם, ידע הנאשם כי בנסיבות העניין עשוי היה להפגע הילד, ובכל זאת עצר את רכבו במקום לזמן קצר בלבד, לא עמד על תוצאות התאונה והמשיך בנסיעה עד שהגיע לביתו.

מספר שעות לאחר מכן, הסגיר הנאשם את עצמו למשטרה.

הקטין בן ה- 6 אשר נפגע בתאונה נפטר מפצעיו כשבוע לאחר התאונה.

בהתאם לכתב האישום, לא הורשע הנאשם באחריות לגרימת מותו של הקטין המנוח שכן כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה ברכב בעודו נהג חדש ללא מלווה כדין.

בהתאם לחוק, עבירה של הפקרת אדם לאחר פגיעה היא העבירה החמורה ביותר מבחינת הענישה שלצידה בפקודת התעבורה.

בעיני המחוקק חמורה עבירת ההפקרה מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת ניתן ללמוד מן הענישה שקצב המחוקק לצד כל אחת מעבירות אלו.

בעוד שלצד גרימת מוות ברשלנות קבע המחוקק רף ענישה מכסימאלי של 3 שנות מאסר, קבע המחוקק לצד עבירה זו חובת מאסר כאשר הענישה המכסימאלית היא של 7 שנות מאסר (ובנסיבות אחרות בהן יש ידיעה פוזיטיבית על פציעה - 9 שנות מאסר).

לא רק המחוקק ראה חומרה מיוחדת בעבירה זו, גם פסיקת בית המשפט העליון, באופן שיטתי, היתה נוקשה בכל הקשור לענישה הקשורה עם עבירה חריגה זו.

ברע"פ 10212/04 חיים ממן נגד מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 210 דן בית המשפט העליון בענינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של הפקרה לאחר שנמלט רגלית מזירת תאונה בה היו פצועים.

אף שאיש, בסופו של יום, לא מצא את מותו בתאונה זו, אישר בית המשפט העליון את הענישה הכוללת מאסר בפועל למשך 24 חודשים יחד עם פסילה בפועל למשך 10 שנים תוך שהדגיש בהחלטתו את חובתו המוסרית של כל אדם לעצור ולהושיט עזרה לפצוע בין אם פציעה זו נגרמה בשל רשלנותו ובין אם לא.

עצם מעורבותו של נהג בפגיעה באדם אחר מטילה עליו מיידית חובה חוקית ומוסרית לעצור ולסייע ככל יכולתו לאדם הפגוע.

השארתו של אדם פגוע ללא עזרה על הכביש תוך עזיבה של מקום האירוע הינה התנהגות שהמחוקק וגם הפסיקה סולדת ממנה ובצדק מציבה לצידה את הענישה המחמירה ביותר בפקודת התעבורה.

ברוח עמדתו העונשית המחמירה של בית המשפט העליון פסקו גם ערכאות נוספות.

כך החליט בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בע"פ 7031/05 אבוטבול נגד מדינת ישראל וכך גם ברע"פ 9456/02 פורת נגד מדינת ישראל שם נידונה המערערת ל- 18 חודשי מאסר בפועל.